טיפים לצביעה נכונה אחרי הצריבה קעקועי העץ 

1. כאשר מפזרים צבע - עדיף להתחיל מפיזור חלש של הפיגמנט.  קל יותר לשלוט בצבע המבוקש, והסופי.

2. שימוש במספר צבעים (אדום וצהוב, למשל...) שונים על גבי פריט מהצריבה הוא בגין המלצה בלבד.  כל אחד יבחר את העדיפויות שלו.

3. מתי השימוש במכחולים משותף לצבעי העפרון? הכל עניין של בחירה (שוב...) איזורים צרים בצריבה יעדיפו את עבודת המנחול מס' 0-1-2. שכן הם יעזרו לשלוט בפיזור הצבע, שלא יגלוש מעבר לתחום הצריבה.

4. איך משתמשים בצבעי המים המדוללים, מבלי ש"יברחו" לתחומים אחרים?

     מעלים מעט צבע ע"ג המכחול, ומפזרים אותו לרוחב  הדוגמה בסמיכות לקו המתאר הצרוב. לאחר מכן "גוררים" אותו בכיוון הסיבים.  כך תחמנו ונעלנו אותו בתוך הסיבים. למרות שאני ממליצה לקחת "קו ביטחון" בצביעה של 1 מ"מ מקו המיתאר.

5. האם להשתמש ב- 2 גוונים כמו בצבעי העפרון?  בוודאי!

6. האם   תמיד   לדלל את צבעי המים המדוללים?

      כן. דיברנו על שקיפות הצבע?

7. כאשר מכינים צבע לרקע של הצריבה. כלומר, איזורים בהם קיים שטח גדול (לא צרוב). להכין כמות גדולה.

8. מי מחליט באיזה צבעים לצבוע, וסוגם?  רק אתם.

9. קיסמי אוזניים "מלוכלכים". לא לזרוק!  ולא מחמת הקמצנות. הפיגמנט שעל הקיסם עדיין פעיל במגע עם מים. הוא ימשיך להעביר צבע. אמנם לא  חזק, אבל, בהחלט יספיק לאיזורים קטנים, והפיגמנט עשוי להספיק בהחלט.

10. האם צובעים גוף אדם צרוב? לא. צבע העץ הטבעי ישמש כצבע עורו של האדם.

11. האם צבע לבן יהיה פעיל? כן. אך במשורה. בכמויות קטנות, ובתנאי שלא יעלה על גבי הצריבה ויהפוך אותה לגוון חלבי. יש לחזור ולנקות את שאריות הצבע הלבן מעל הצריבה.

12. האם לצבוע את כל הדוגמא הצרובה? לא חייבים. קחו לדוגמא סוס צרוב שלגופו יש ריתמות. אפשר לצבוע רק את הריתמות, או הרקע בלבד. דוגמת הצריבה תבלוט שבעתיים.

13. פגיעות. עבודת הצריבה לאחר הצריבה תהפוך לפגיעה ביותר אם טרם מרחתם אותם בלכה. כל מגע של יד מזיעה, טיפטוף נוזלים יגרום  לשינויים, גרירה, וכתמים על העבודה.  סיימתם לצבוע? החלטתם לאגור מספר עבודות רב לחיפוי סופי בלכה? הרחיקו ממגע הרחיקו מרטיבות.

לסיכום. הצביעה היא עניין נפלא, המוסיף "תיבול" מעניין לנושא. אך זיכרו, החלק העיקרי ביצירה הוא הצריבה. אל תשתלטו על העבודה בצבעים עזים מדי שיבלעו את אמנות הצריבה.  לצבעים תפקיד משני.

זיכרו יותר מכל- להנות.

תהנו!

כל הזכויות שמורות לשרית צור.

כתיבה, עריכה והגהה.